<h1>פסקי או"ז — יבמות</h1>
<h2>דף ב:</h2>
צריך אדם ליזהר בזמן הזה שלא יאמר לאשתו בפני שנים "אל תסתרי עם פלוני". שאם תיסתר בפני שנים אין לה תקנה בזמן הזה ואסורה עליו עולמית דליכא האידנא מי סוטה למיבדקה. ואם אמר לה, ימחול לה קודם סתירה. דאילו אחר סתירה או אחר שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אינו יכול למחול. ואפילו בינו לבינה אל יקנא לומר אל תסתרי עם פלוני, דשמא איתא לדרבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש דאמרי דאיכא קינוי על פי עצמו. והיכא דיש עידי קינוי ועידי סתירה ואפילו עבד או שפחה אומרים ראיתיה שנטמאת באותה סתירה נאמנים לאוסרה ולהפסידה כתובתה. אבל חמותה ובת חמותה צרתה ויבמתה נאמנים לאוסרה ולא להפסידה כתובתה.
אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך, והלה אומר איני יודע, וכל שכן אם מכחישו, לא מהימן אא"כ בידו. ולרבא אפילו אין בידו עכשיו הואיל והיה בידו מעיקרא וכגון דאמר ליה בזימנא קמייתא דאשכחיה. אבל אם הוא שותק מהימן אע"ג דלא היה בידו מעולם. ומי שלא קינא לאשתו ואמר לו עד אחד שאשתו זינתה, אי מהימן עליה כבי תרי ושותק אשתו אסורה, אבל אי מכחישו או אומר איני יודע אשתו שריא ואע"ג דשותק.
<h2>דף טז:</h2>
גידמת חולצת בשיניה. יבמה שרקקה דם אם היתה מוצצת חליצתה מן המובחר, ואם בשותת כאילו לא רקקה, ומכל מקום חליצתה כשירה דרקיקה לא מעכבא. וכן אם רקקה ולא חלצה ולא קראה במוצצת נפסלה על האחין, בשותת לא נפסלה על האחין. כך היא הלכה לפירוש רש"י זצ"ל ולפירוש ריב"ן זצ"ל. אבל פר"ח זצ"ל איפכא, במוצצת לא הויא חליצה מן המובחר ולא נפסלה על האחין, ובשותת הויא חליצה מן המובחר ונפסלה על האחין. ואין לומר שיתבטל הרוק בדם, שאין שייך ביטול אלא בדבר שהיה זה לבד וזה לבד ונתערבו, אבל הכא היינו רביתיה שבאו שניהם בפיו יחד. אכלה שום ורקקה אכלה גרגישתא וירקה אין כאן חליצה מן המובחר, ולא נפסלה ברקיקה זו על האחין. וצריך לחלוץ קודם שתאכל האשה פן תאכל דברים הגורמים רוק.
<h2>דף יח:</h2>
הבא על אשתו שזינתה לוקה. גרושה שזינתה מותרת לחזור לבעלה.
חורגת הגדילה בין האחין מותרת להנשא להן. ובירושלמי אוסר. ופירש רבינו יהודה ב"ר יצחק בשם ר"י זצ"ל דהירושלמי מיירי כגון שהחורג הוא לבדו בבית [אחר], וטועים עכשיו לומר שהוא בנו, ולית ליה קלא. אבל כשגדילים בבית אחד, אז אית ליה קלא ושרי. ואסור אדם בשומרת יבם של אביו. ואסור אדם באשת אביו מן האירוסין, ואפילו היא חייבי לאוין דתפסי בה קידושין. ואסור לאדם להחזיר גרושתו משנתארסה. ואם החזירה הוולד כשר. והני מילי ישראל, אבל כהן הוולד חלל. מותר אדם בחמות אחותו.
<h2>דף כד.</h2>
לא ישא אדם ולא יארס מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואפילו גרושה, עד עשרים וארבעה חדש. ואם נשא או אירס מוציא בגט, ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס. ולא סגי ליה בהפרשה. ואם כהן הוא יוציא ולא יחזיר עולמית. כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים כל זמן שלא תבעה כתובתה. משתבעה כתובתה שוב אין לה מזונות. ואם קידש מעוברת חבירו ומיניקת חבירו וברח, עירוקיה מיסתייה. מת הבן תוך עשרים וארבעה חודש מותרת לינשא. נתנה בנה להניק או שגמלתו מחמת שרוצה לינשא, אסורה לינשא.
<h2>דף כה.</h2>
ואשה שהלכה בדרך עם יהודי אחד, ואחר כך נלוה עליהם יהודי אחר, ואמרה האשה שהאחד תקפה והשני טימאה באונס. זה היה מעשה והתירה ראבי"ה זצ"ל. אשה ישראלית שהלכה מרצונה עם הגוים ושהתה שם שלשה ימים בביתם והוציאוה משם על ידי שוחד, התירה רבינו יואל זצ"ל לבעלה.
<h2>דף כז.</h2>
אשת ישראל שנבעלה לאחר (ברצונו) [ברצונה] וסבורה שהוא בעלה, הוי אונס ושריא לבעלה. ומפרישין אותה שלשה חדשים שמא מעוברת היא. ואם היתה קטנה שאינה ראויה לילד, או שהיתה תדירה תחילה לשמש עם בעלה דהשתא לא נוכל להבחין בהפרש, מחזירין אותה מיד והוולד תלינן בבעלה להכשיר. הילכך ישא אדם בת דומא ולא ישא דומא.
<h2>דף לא.</h2>
צריך אדם ליזהר בזמן הזה שלא יאמר לאשתו בפני שנים "אל תסתרי עם פלוני". שאם תיסתר בפני שנים אין לה תקנה בזמן הזה ואסורה עליו עולמית דליכא האידנא מי סוטה למיבדקה. ואם אמר לה, ימחול לה קודם סתירה. דאילו אחר סתירה או אחר שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אינו יכול למחול. ואפילו בינו לבינה אל יקנא לומר אל תסתרי עם פלוני, דשמא איתא לדרבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש דאמרי דאיכא קינוי על פי עצמו. והיכא דיש עידי קינוי ועידי סתירה ואפילו עבד או שפחה אומרים ראיתיה שנטמאת באותה סתירה נאמנים לאוסרה ולהפסידה כתובתה. אבל חמותה ובת חמותה צרתה ויבמתה נאמנים לאוסרה ולא להפסידה כתובתה.
אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך, והלה אומר איני יודע, וכל שכן אם מכחישו, לא מהימן אא"כ בידו. ולרבא אפילו אין בידו עכשיו הואיל והיה בידו מעיקרא וכגון דאמר ליה בזימנא קמייתא דאשכחיה. אבל אם הוא שותק מהימן אע"ג דלא היה בידו מעולם. ומי שלא קינא לאשתו ואמר לו עד אחד שאשתו זינתה, אי מהימן עליה כבי תרי ושותק אשתו אסורה, אבל אי מכחישו או אומר איני יודע אשתו שריא ואע"ג דשותק.
<h2>דף מג:</h2>
חורגת הגדילה בין האחין מותרת להנשא להן. ובירושלמי אוסר. ופירש רבינו יהודה ב"ר יצחק בשם ר"י זצ"ל דהירושלמי מיירי כגון שהחורג הוא לבדו בבית [אחר], וטועים עכשיו לומר שהוא בנו, ולית ליה קלא. אבל כשגדילים בבית אחד, אז אית ליה קלא ושרי. ואסור אדם בשומרת יבם של אביו. ואסור אדם באשת אביו מן האירוסין, ואפילו היא חייבי לאוין דתפסי בה קידושין. ואסור לאדם להחזיר גרושתו משנתארסה. ואם החזירה הוולד כשר. והני מילי ישראל, אבל כהן הוולד חלל. מותר אדם בחמות אחותו.
